הסטנדרט הטיפולי הנוכחי עבור חולים עם סרטן ריאה מסוג תאים שאינם קטנים (Non-small cell lung cancer - NSCLC) הנושאים מוטציה ב-EGFR כולל ניתוח מרפא (Curative surgery). לאחר הניתוח, ניתן טיפול משלים (Adjuvant) עם התרופה אוסימרטיניב (Osimertinib), המותאם לשלב הפתולוגי של המחלה (pStage). למרות זאת, חזרת המחלה נותרה דאגה קלינית משמעותית, אפילו בקרב חולים המאובחנים בשלב IA, שעבורם טיפול משלים עם אוסימרטיניב אינו מותווה כרגע. במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Lung Cancer פורסמו ממצאיו של מחקר אשר בחן את היעילות של שימוש ב-DNA גידולי חופשי (Circulating tumor DNA - ctDNA) לחיזוי חזרת המחלה בקרב מטופלים עם pStage I-III שעברו כריתה של הגידול, וכן את הערך הפרוגנוסטי של סמנים ביולוגיים טרום-ניתוחיים ומאפיינים פתולוגיים.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו 382 מטופלים עם גידולי ריאה שעברו ניתוח בבית החולים של אוניברסיטת קנאזאווה (Kanazawa University Hospital) בין החודשים ינואר 2017 למאי 2020. מתוך קבוצה זו, אותרו 88 מטופלים עם NSCLC הנושא מוטציות שכיחות ב-EGFR. במסגרת המחקר, בוצע ניתוח של ctDNA טרום-ניתוחי באמצעות שיטת droplet digital PCR, תוך התמקדות במוטציות הספציפיות ב-EGFR. המטופלים היו במעקב רפואי למשך תקופה של עד 6.4 שנים. במסגרת זו, נבחנו שיעורי ההישרדות ללא מחלה (Disease-free survival - DFS) וההישרדות הכוללת (Overall survival - OS) כתוצאים העיקריים.
תוצאות המחקר הדגימו כי נוכחות של ctDNA טרום-ניתוחי זוהתה בקרב 26.1% מהמקרים, בעוד שפלישה ורידית (Venous invasion) נמצאה ב-39.8% מהמטופלים. בקרב מטופלים שנמצאו חיוביים ל-ctDNA, נצפו שיעורי הישרדות נמוכים יותר ל-60 חודשים: שיעור DFS של 54.1% לעומת 84.1% בקרב המטופלים השליליים (יחס סיכונים [Hazard Ratio - HR] = 3.25; רווח בר-סמך של 95%: 1.13–9.21; p=0.028). באופן דומה, שיעור ה-OS ל-60 חודשים בקרב החיוביים היה 65.1% לעומת 95.9% בקרב השליליים (יחס סיכונים = 6.10; רווח בר-סמך של 95%: 1.11–33.46; p=0.037). בנוסף, פלישה ורידית נמצאה כקשורה באופן בלתי תלוי לתוצא של DFS נמוך יותר (יחס סיכונים = 8.73; רווח בר-סמך של 95%: 1.81–41.93; p=0.0068). בניתוח משולב של הנתונים, לא תועדו מקרי חזרה כלל בקרב מטופלים שהיו שליליים לשני המדדים. לעומת זאת, מטופלים שהיו חיוביים לשני המדדים (double-positive) הציגו שיעורי DFS נמוכים יותר ל-60 חודשים בהשוואה למטופלים שהיו חיוביים למדד אחד בלבד (יחס סיכונים = 3.61; רווח בר-סמך של 95%: 1.19–10.93; p=0.023).
החוקרים סיכמו כי זיהוי ctDNA טרום-ניתוחי ופלישה ורידית פתולוגית מספקים מידע פרוגנוסטי משלים וחשוב. פלישה ורידית נמצאה כמנבא בלתי תלוי לסיכון לחזרת המחלה בקרב חולי NSCLC עם מוטציה ב-EGFR. הערכה משולבת של שני המדדים הללו עשויה לסייע בדיוק סיווג הסיכון לאחר הניתוח ולהכווין את ניהול הטיפול סביב הניתוח (perioperative management).
מקור:


הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה

תגובות אחרונות