ריטוקסימאב (rituximab) הוא טיפול המדלדל תאי B הנמצא בשימוש נרחב בטרשת נפוצה וקשור לירידה הדרגתית ברמות אימונוגלובולין Gי(IgG), דבר המעלה חששות בנוגע לסיכון לזיהומים.

במחקר חדש שממצאיו פורסמו בכתב העת Multiple Sclerosis and Related Diseases, החוקרים העריכו את הדינמיקה של ה-IgG ואת השימוש באנטיביוטיקה בעוקבה של חולי טרשת נפוצה מהעולם האמיתי.

במחקר נכללו 213 חולי טרשת נפוצה (72% נשים, גיל ממוצע 40.1 ± 10.6 שנים) שטופלו בריטוקסימאב לאורך תקופה של עשר שנים. המטופלים שנכללו קיבלו לפחות שני עירויים והיו במעקב של לפחות שישה חודשים לאחר העירוי האחרון.

תוצאות המחקר הדגימו כי רמת ה-IgG הממוצעת ירדה מ-11.5 ± 2.4 גרם/ליטר בבסיס המחקר ל-9.0 ± 1.7 גרם/ליטר לאחר חמש שנים, עם ירידה ממוצעת של 0.35 גרם/ליטר לשנה (רווח בר-סמך 95% 0.25-0.44, p<0.001).
בנוסף, היפוגמאגלובולינמיה (פחות מ6.7 גרם/ליטר) הופיעה ב-7.5% מהמטופלים. עוד נמצא כי המינון המצטבר של ריטוקסימאב היה מנבא משמעותי לרמות IgGי(p<0.001).

מרשמי אנטיביוטיקה נרשמו ב-62% מהמטופלים (ממוצע של 2.5 למטופל), כאשר הנפוצים ביותר היו עבור זיהומים בדרכי השתן (29%) ובדרכי הנשימה (17%). בניתוח רב-משתני, רמות IgG נמוכות יותר לא ניבאו באופן משמעותי את הסיכון למרשם אנטיביוטיקה.

החוקרים סיכמו כי טיפול בריטוקסימאב הוביל לירידה משמעותית ברמות ה-IgG וכי ירידה זו תלויה במינון. עם זאת, הירידה לא היתה קשורה לסיכון מוגבר לזיהומים המטופלים באנטיביוטיקה, מה שמצביע על ניתוק בין רמות ה-IgG הכוללות לבין הכשירות החיסונית התפקודית בעוקבה זו. ממצאים אלה תומכים בהמשך השימוש בריטוקסימאב עם ניטור עירני, אם כי התאמות מינון עשויות להיות מוצדקות עבור חולים עם ירידה מהירה ב-IgG.

מקור:

Immunoglobulin-G dynamics and relation to antibiotic prescriptions in multiple sclerosis patients treated with rituximab: a real-world cohort. Lange, Niclas et al. Multiple Sclerosis and Related Disorders, Volume 107, 106992

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה