מטרת המחקר היתה להשוות תוצאים בין נשים שטופלו עבור סוכרת הריונית (Gestational Diabetes Mellitus - GDM) לבין אלו שלא. 599 נשים עברו מבחנים מטבוליים שלושה ו-12 חודשים לאחר סיום ההריון. נשים אלו נכללו באחת מחמש קבוצות, על בסיס תוצאות מבחני סבילות לגלוקוז שבוצעו בהריון: 1) תוצאות תקינות בבדיקת העמסת סוכר (Glucose Challenge Test - GCT ) ובבדיקת סבילות לגלוקוז (Oral Glucose Tolerance Test - OGTT), 2) תוצאות לא תקינות בבדיקת GCT ותוצאות תקינות בבדיקת OGTT,י3) ירידה בסבילות לגלוקוז במהלך ההריון, 4) GDM קל שלא נזקק לטיפול, 5) GDM חמור שנזקק לטיפול.
עוד בעניין דומה
תוצאות המחקר הדגימו עלייה הדרגתית במשקלי לידה בקבוצות 1-4, עם ירידה חדה בקבוצת הנשים עם GDM חמור שנזקק לטיפול (p<0.0001). לעומת זאת, בבדיקות שבוצעו שלושה ו-12 חודשים לאחר סיום ההריון נצפתה ירידה ברגישות לאינסולין ובתפקוד תאי בטא ובמקביל לכך עלייה בריכוזי גלוקוז בדם בצום ושעתיים לאחר האוכל (p<0.0001 עבור כולן), בהתאם למספר הסידורי של הקבוצה אליה הן השתייכו.
באופן דומה, הימצאות של קדם-סוכרת או סוכרת כעבור 12 חודשים מסיום ההריון עלתה ביחס ישיר למספר הקבוצה 1-5 (2.8%, 9.6%, 13.5%, 21.5%, 32.6%, בהתאמה; p<0.0001).
מסקנת החוקרים היתה כי טיפול ב-GDM מוריד משקלי לידה, אך לא מפר את הקשר בין מצב גליקמי במהלך ההריון לבין מצב סוכרת/קדם-סוכרת אימהית לאחר סיום ההריון.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות