פסיכותרפיה ספציפית להפרעה דו-קוטבית המשולבת עם טיפול תרופתי, מורידה את הסיכויים להישנות, מפחיתה את העומס התסמיני ומשפרת את איכות החיים. עם זאת, פסיכותרפיה אינה נגישה לכולם. במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת JAMA Psychiatry ביקשו החוקרים לקבוע האם התערבות עצמית מבוססת טלפון חכם (LiveWell) יכולה לסייע לאנשים עם הפרעה דו-קוטבית לשמור על בריאותם.
עוד בעניין דומה
מחקר זה נערך בשנים 2017-2022 (מגיוס ראשוני ועד ניתוח נתונים סופי) מתוכם 48 שבועות הוקצו למעקב. המחקר כלל חולי הפרעה דו-קוטבית מסוג 1 אשר גויסו ממרפאות באזורי שיקגו ומיניאפוליס-סנט פול. המחקר הנוכחי כלל 205 משתתפים עם גיל ממוצע של 42 (סטיית תקן: 12) שנים. 125 (61%) מהנבדקים היו נשים (5 [2%] ממוצא אסייתי, 13 [6%] ממוצא היספני/לטיני, 7 [3%] רב-גזעיים, 170 [83%] לבנים ו-2 [1%] ממוצא לא ידוע). הנבדקים חולקו אקראית לאחת מ-2 קבוצות – קבוצת טיפול רגיל (n=81, 40%) וקבוצת טיפול משולב התערבות מבוססת טלפון חכם (n=124, 60%). המטופלים רובדו לפי סיכון להישנות בהתבסס על מצב קליני ראשוני (סיכון נמוך: התאוששות א-סימפטומטית, סיכון גבוה: הימשכות סימפטומים, מצב פרודרומלי, החלמה, התאוששות סימפטומטית).
ההתערבות מבוססת טלפון חכם, כללה יישומון, מאמן ואתר. במשך 16 שבועות, הנבדקים לוו ע"י מאמן אשר ביקר אותם, זאת בתוספת 6 שיחות טלפון. המטופלים השלימו דיווח עצמי יומי ושבועי בעזרת האפליקציה. האפליקציה סיפקה משוב ומידע מותאם לפיתוח תכנית בריאות מותאמת אישית, המאמן סיפק תמיכה והאתר סיפק נתוני סיכום והתראות. התוצא העיקרי של מחקר זה היה זמן עד הישנות. התוצאים המשניים, כללו סימפטומטיות (באחוזים מתוך הזמן הכולל), חומרת תסמינים ואיכות חיים.
תוצאות מחקר זה הדגימו כי באופן כולל לא הושגה הפחתה בסיכון להישנות בקבוצת ההתערבות (יחס סיכונים: 0.65, רווח בר-סמך 95%: 0.39-1.09, log-rank P = .08). בקרב אנשים בסיכון נמוך אכן נרשמה ירידה בהישנות (יחס סיכונים: 0.32, רווח בר-סמך 95%: 0.12-0.88, log-rank P = .02), עם זאת, בקרב אנשים בסיכון גבוה לא הודגמה ירידה (יחס סיכונים: 0.86, רווח בר-סמך 95%: 0.47-1.57, log-rank P = .62). ירידה בחומרת הסימפטומים המאניים נצפתה בקרב אנשים בסיכון נמוך (הפרש ממוצע: 1.4- [שגיאת תקן: 0.4], P = .001) אך לא עבור אנשים בסיכון גבוה (הפרש ממוצע: 0 [0.3], P = .95). התערבות על ידי ניהול עצמי מבוססת טלפון חכם הביאה להפחתה בחומרת הסימפטומים הדיכאוניים (הבדל ממוצע: 0.80- [0.34], P = .02) ולשיפור איכות החיים (הפרש ממוצע: 1.03 [0.45], P = .02 ), עם זאת לא הושגה ירידה בסימפטומטיות לפי זמן (הפרש ממוצע: 5.6- [4.3], P = .20)
מתוצאות מחקר זה עולה כי בקרב חולי הפרעה דו-קוטבית מסוג 1, ניהול עצמי מבוסס טלפון חכם לא מביא לשיפור משמעותי בתוצא העיקרי של זמן להישנות. עם זאת, נצפתה ירידה משמעותית בסיכון להישנות עבור אנשים בהחלמה א-סימפטומטית. בנוסף, ההתערבות הורידה את חומרת הסימפטומים הדיכאוניים ושיפרה את איכות החיים. נתונים אלה מדגישים את החשיבות שבצורך לייעל את ההתערבות בעזרת טלפון חכם.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות