מיגרנה מערבת מנגנונים של מערכת העצבים המרכזית וההיקפית. ארנומאב, נוגדן חד-שבטי לקולטן לפפטיד הקשור לגן קלציטונין (calcitonin gene-related peptide – CGRP), הינו בעל חדירות חלקית למערכת העצבים המרכזית והוכח זה מכבר כיעיל למניעת מיגרנה.
עוד בעניין דומה
במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The Journal of Headache and Pain ביקשו החוקרים לקבוע האם התגובה לארנומאב קשורה לשינויים בקישוריות התפקודית המוחית ולאקטיבציה מוחית מושרית-כאב.
מחקר זה כלל מבוגרים עם 6-25 ימי מיגרנה בחודש כפי שנרשם ביומן כאב ראש של 4 שבועות (שלב הרצה). כלל הנבדקים עברו fMRI להערכת תפקוד מוחי טרם הטיפול. הבדיקות בוצעו במצב מנוחה ומדידות BOLD (בדיקת רמות חמצון יחסי) בתגובה לגירוי כאב בינוני (חום) לאמה. הנבדקים טופלו עם ארנומאב במינון 140 מ"ג, וזאת ב-2 נקודות זמן - בתחילת המחקר ו-4 שבועות לאחר מכן. fMRI לאחר טיפול בוצע שבועיים ו-8 שבועות מקבלת הטיפול הראשון עם ארנומאב. החוקרים עשו שימוש בניתוח אורכי ע"י אנליזת סנדוויץ', לפני/לאחר טיפול, וזאת לשם זיהוי שינויים בקישוריות תפקודית במצב מנוחה ובהפעלת מוח בתגובה לכאב תרמי. לבסוף, בוצעה השוואה של ממצאי fMRI בין המגיבים לטיפול עם ארנומאב לעומת אנשים שאינם מגיבים לטיפול. המחקר הנוכחי כלל סך של 32 נבדקים (29 נשים, עם גיל ממוצע היה 40.3 [±13] שנים).
תוצאות המחקר הדגימו כי התדירות הממוצעת של התקפי מיגרנה ביום לפני טיפול הייתה 13.8 (±4.7) ל-28 יום והתדירות הממוצעת ליום של כאבי ראש עמדה על 15.8 (±4.4) ל-28 ימים. 18/32 (56%) מהנבדקים הגיבו לטיפול עם ארנומאב. בהשוואה לאנשים אשר לא הגיבו לטיפול, בקרב אלו אשר הגיבו הודגמו הבדלים לאחר הטיפול (ביחס לטרום טיפול): 1) הגברת הקישוריות התפקודית בין אזורי עיבוד כאב 2) קישוריות פונקציונלית בין מספר אזורים ובכללם, האונה הרקתית, הגירוס הסופרא-מרג'ינלי וההיפותלמוס, ו-3) אקטיבציה מושרית-כאב בצינגולייט המדיאלי והקדמי ובחומר האפור בטגמנטום של הגשר (Periaqueductal gray matter).
מתוצאות מחקר זה עולה כי הפחתה בתדירות התקפי המיגרנה היומיים המושגת בזכות הטיפול עם ארנומאב, קשורה לשינויים בקישוריות התפקודית במנוחה ובשינויים בעיבוד מרכזי של גירויי כאב חוץ-גולגולתי (בהשוואה לאלו אשר אינם מגיבים לטיפול).
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות